<h1>רי"ץ גיאת הלכ' הלל</h1>
<h2>דף לח:</h2>
והתם (סוטה ל:) אמר כיצד אמרו שירה כגדול הקורא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לי"י והן עונין אחריו אשירה לי"י, משה אמר כי גאה גאה והן עונין אחריו אשירה לי"י, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל ועונין אחריו מה שהוא אומר. ואמר רבא (סוכה לח:) הלכתא גבירתא איכא למישמע ממנהג הלילא, הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה, מכאן שמצוה לענות הללויה. הוא אומר הללו עבדי ה' והן אומרים הללויה, מכאן שגדול מקרא אותו ועונין אחריו הללויה. הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה', מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים. הוא אומר אנא י"י הושיעה נא והן עונין אחריו אנא י"י הושיעה נא, מכאן שקטן מקרא אותו ועונה אחריו מה שהוא אומר. הוא אומר אנא י"י הצליחה נא והן אומרים אנא י"י הצליחה נא, מכאן שאם בא לכפול כופל. הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם י"י, מכאן שהשומע כעונה. ש"מ יש מנהג שהגדול קורא ועונין אחריו הללויה וראשי פרקים, ואם היה קטן עונין אחריו מה שהוא אומר. ומצינו במדרש תלים א"ר יהושע בן לוי יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי, פעם אחת מצאתי וכתוב בו קע"ה פרשיות שכתוב בתורה אמירה וצווי כנגד קע"ה שנים של אברהם, ומה טעם (תלים ס"ח) לקחת מתנת באדם זה אברהם שנאמר (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים. וקמ"ז מזמורים של ספר תלים כנגד שנותיו של יעקב, ומה טעם אמר ר' אבא בר כהנא (תלים כ"ב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. וקכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה כנגד שנותיו של אהרן, ומה טעם (שם ל"ד) יראו את י"י קדושיו שנקרא קדוש שנאמר (שם ק"ו) לאהרן קדוש י"י. הרי אתה למד שאחר כל דבר ודבר שהקורא אומר עונין אחריו הללויה וקכ"ג פעמים הן.
ואמר רבינו האיי לענין הלל שבלילי פסחים שאין מברכין לפניו כקוראין אלא כמשוררין שירה הן שאחד אומר דבר זה והנשארים עונין אחריו הללויה.
והכי אמר רב עמרם בראשי חדשים לאחר שמסיים שליח צבור תפלתו העובר לפני התבה סדר תפלה מברך לקרא את ההלל וקורין בדלוג, מתחילין הללויה הללו עבדי י"י עד חלמיש למעיינו מים ומדלגין, י"י זכרנו יברך עד ואנחנו נברך יה ומדלגין, מה אשיב לי"י עד סוף פסקא ואומר הללו את י"י כל גוים ומתחיל החזן ומקרא הודו לי"י כי טוב ועונין אחריו, ועוד יאמר נא ישראל ועונין אחריו, יאמרו נא בית אהרן ועונין אחריו, יאמרו נא יראי י"י ועונין אחריו. שני מנהגות הן, יש שעונין מה שהוא אומר ויש שעונין אחריו הודו לי"י בכל פסוק ופסוק עד ד' פסוקים. ומתחילין יחד כל הצבור מן המצר עד נגילה ונשמחה בו ומקרא שליח צבור אנא י"י הושיעה נא ועונין אחריו מה שהוא אומר, מכאן ואילך הוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם י"י, הוא אומר ברכנוכם והן אומרים מבית י"י, הוא אומר א"ל י"י והן אומרים ויאר לנו, הוא אומר אסרו חג והן אומרים עד קרנות המזבח והוא אומר אלי אתה ואודך והן אומרים אלהי ארוממך, הוא אומר הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו והן עונין אחריו מה שהוא אומר, וחותמין יהללוך מעשיך ישבחוך עמוסיך יודוך חוסיך כפי גודל נסיך וכתיב כל הנשמה תהלל יה בא"י מלך מהולל בתשבחות. אומר קדיש.
ומנהגנו בספרד בצבור שליח צבור בתפלת שחרית לאחר ברכת כהנים מתחיל ומברך לגמור את ההלל ועונין אחריו אמן וקורין כולן ביחד מהללויה עד הודו לי"י כי טוב וש"צ אומר הודו לי"י כי טוב והן אומרים הודו לי"י, וחוזר ואומר יאמר נא ישראל והן עונין הודו לי"י כי טוב, וכן יאמרו נא בית אהרן, יראי י"י, וחוזרין וקורין כלן מן המצר קראתי עד אנא י"י הושיעה נא, ושליח צבור אומר אנא י"י הושיעה נא והכל עונין, וכן באנא י"י הצליחה נא, וגומרין את ההלל ומברכין אחריו יהללוך וחותמין מלך מהולל בתשבחות.
<h2>דף לט.</h2>
ומקום שנהגו לכפול כופלין מאודך ולמטה עד סוף ההלל ומקום שנהגו לפשוט פושטין. (ובאליה אנו) נהגו ראשונינו וזקנינו לכפול מאודך עד אנא י"י הצליחה נא ולפשוט מן ברוך הבא. וסומכין אההיא ר' כופל בה ר' אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים, מאי מוסיף מוסיף לכפול מאודך ולמטה, ובידוע שאין לנו כפילה אלא מאודך עד סוף ההלל, הלכך ר' כופל בה דברים, (הלכך כר') [כך] קבלנו מראשונינו החכמים ואנשי מעשה (שלא) [שר' לא] היה כופל אלא עד אנא י"י הצליחה נא, ור' אלעזר בן פרטא מוסיף על כפילת ר' שר' כופל מאודך עד ברוך הבא והוא מוסיף וכופל וקורא מאודך עד סוף פסקא, וקיימא לן דהלכתא כר' מחבירו.
ובין צבור ובין יחיד מברכין קודם קריאתו לגמור את ההלל. וכל דבר הבא לקיצים מברכין עליו. וכל המצות כולן מברכין עליהם עובר לעשייתן אבל לאחריו מקום שנהגו לברך מברך שלא לברך לא יברך, אבל הלל שבלילי פסחים אינו צריך לברך לפניו ומברך לאחריו כפי מה שסדרנו בהלכות הפסח.
